החלטה בתיק רע"א 6355/03

           עזריקם, מושב עובדים להתיישבות (להלן: המשיבה), הינה אגודה אשר הגישה דרישת חוב כנגד מזרחי יוסף (להלן: המבקש), החבר בה. דרישת חוב זו התבררה בפני המשקם כהגדרתו בחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים). המבקש, מצידו, הגיש ביום 19.7.96 השגה חלקית על דרישת החוב של המשיבה ולאחר דיונים ממושכים נתן המשקם ביום 3.10.99 "פסק משקם חלקי" (להלן: הפסק הראשון).

           במסגרת הפסק הראשון קבע המשקם, כי השתהותו של המבקש במשך שנים רבות, מבלי שנקט בכל פעולה שהיא, על מנת להתמודד עם מצב, בו לטענתו חויב בגירעונות המשיבה ובחיובים נוספים, מקימה כנגדו טענת מניעות הן מחמת השתק והן מחמת רשלנות. המשקם בחן טענות נוספות של המבקש ודחה אף אותן. יחד עם זאת, המשקם הותיר למבקש הזדמנות, לפיה באם יוכיח, כי הוא חויב בחיובים אשר כוללים הפסדים של המשיבה ואשר למבקש אין זיקה אליהם, אזי יוכל הוא לפנות ולשוב למשקם על מנת שזה ישקול, באם יש מקום לבצע הפחתה נוספת בחובותיו.

           לאחר שהפסק הראשון ניתן, הגיש המבקש בקשה למשקם ובה ביקש ממנו להורות על הוצאתם של חיובים מוטעים מדרישת החוב שהוצאה לו. לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשתו זו של המבקש ובהסתמך על הסכמת הצדדים, לפיה "המשקם ייתן את פסקו על פי כל החומר המצוי בתיק", נתן המשקם את פסקו הסופי (להלן: הפסק הסופי) ביום 23.10.00. בפסק הסופי, קבע המשקם, כי המבקש לא השכיל  "להראות כי חויב באיזשהו חיוב בגין הפסדי האגודה ללא זיקה כלשהי לחבר עצמו". לאור האמור, החליט המשקם לדחות את בקשותיו של המבקש וחייבו בסך של 373,788 ש"ח, נכון ליום 30.9.00.

           או-אז הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע המרצת פתיחה לבטל את שני הפסקים שנתן המשקם. המבקש טען בפני בית-המשפט המחוזי, כי לא ניתנה לו זכות הטיעון, מקום שנמנעה ממנו גישה למסמכים שונים, אשר נמצאו אצל האגודה. עוד טען המבקש, כי המשקם הפעיל שיקולים זרים בהחלטותיו והעדיף את האינטרסים של נושי האגודה, על-פני דיון ענייני. לבסוף, טען המבקש, כי קביעות מסוימות של המשקם, כגון דבר השתהותו של המבקש לאורך השנים לטעון כנגד שיטות החיוב של האגודה, הן טעויות גלויות על פני הפסק ומשכך יש לבטלן.

           בית-המשפט המחוזי (השופטת ר' יפה-כ"ץ) דחה את טענותיו של המבקש אחת לאחת וקבע כדלקמן: באשר לטענה, כי זכות הטיעון של המבקש קופחה, בית- המשפט המחוזי הדגיש שעיון במסמכים שהוגשו מעלה, כי המשקם פעל על-פי בקשותיו של המבקש והורה לאגודה להעביר לעיונו של המבקש את המסמכים שביקש. יתרה מזאת, המשקם אף איפשר למבקש להגיש חוות-דעת מעודכנת ולא מנע ממנו להשמיע את טענותיו. זאת ועוד, הפסק הסופי ניתן לאחר שהצדדים הסכימו, כי הפסק יינתן על-פי המסמכים שהיו קיימים בתיק; גם הטענה, כי המשקם הפעיל שיקולים זרים בהחלטותיו, נדחתה על ידי בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי אכן המשקם העלה נושאים כלליים שלא הועלו בטיעוני הצדדים, אך לא עולה מהדברים, כי המשקם הודרך בעניין זה משיקולים זרים או שלמבקש נגרם עיוות דין מאמירות אלה.

           מכאן בקשת הערעור שבפני, בגדרה מתמקד המבקש בטענה, כי המשקם דחה את השגת המבקש כנגד החוב, מבלי שדאג לכך שהמשיבה תמציא למבקש את כל המסמכים אותם הוא דרש לקבל מאת האגודה. המבקש טוען, שבכך קופחה זכות הטיעון שלו ונמנעה ממנו האפשרות להוכיח את טענותיו. המבקש גם העלה טענה שהוא חויב בחיובים, בגין הפסדי האגודה ואשר לו אין כל זיקה אליהם. המבקש עוד הוסיף, כי המשקם הונחה על-ידי שיקולים זרים וכי בית-המשפט המחוזי טעה שעה שהתעלם מטענות המבקש, כי המשקם טעה טעות גלויה על-פני הפסק.

           מנגד, טוענת המשיבה, כי פסק המשקם השני ניתן על בסיס הסכמה שהושגה בין הצדדים ולפיה המשקם יכריע בטענות המבקש על סמך המסמכים שהיו מונחים לפני המשקם. הסכמה זו קיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 27.12.99. המשיבה דחתה את טענות המבקש באשר לחיוביו הנטענים בטענה, כי המבקש לא הרים כלל את נטל ההוכחה ולא הוכיח שחשבונו חויב בגירעונות האגודה.

           לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. רשות ערעור על פסק דין שניתן בבקשות לאשר או לבטל פסק בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה שיש לה היבט עקרוני - כללי החורג מגדר עניינם הפרטני של בעלי הדין (ראו רע"א 3505/00 רם נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם)). כלל זה חל גם על הליכים לביטול פסקי משקם הננקטים על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 מכוח סעיף 28 לחוק ההסדרים (ראו רע"א 3595/03 תמר אברהם נ' אביעזר מושב עובדים ואח' (לא פורסם)).

           לגופו של עניין, לא מצאתי כלל ועיקר, כי זכות הטיעון של המבקש אכן קופחה. ראשית, כעולה מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 28.10.98, המשיבה העבירה לעיונו של המבקש את כל המסמכים, שהיה לאל ידיה להשיג. יתרה מזאת, מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 27.12.99 עולה, כי בא-כוחו של המבקש הוא שביקש מהמשקם "להחליט על-פי החומר שבפניו". אשר-על-כן אין למבקש להלין על כך, שזכות הטיעון שלו קופחה.

           באשר לטענת המבקש, כי אין לו זיקה לחיובים בהם חויב בגין הפסדי האגודה, הרי שהתרשמותי מקריאת פסק המשקם שניתן ביום 23.10.00 הינה, כי המפרק בדק ביסודיות את כל רשימת החיובים הנטענים על-ידי המבקש ובצדק התרשם, כי לכל החיובים בהם חויב המבקש, יש אכן זיקה אליו וכי חויב בהם כיאות. עוד אציין, כי לאחר עיון יסודי בפסקים שנתן המשקם מקובלת עלי התרשמותו של בית-המשפט המחוזי, לפיה לא עולה מהדברים, כי המשקם הודרך בעניין זה משיקולים זרים.

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. על המבקש לשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ב' באב תשס"ה (7.8.05).

                                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: